כל מה שצריך לדעת על תסמונת אצבע הדק וכיצד לטפל בה

אם אתם חווים כאבים או שמא אחת (או יותר) מאצבעות כף היד נתפסת בכיפוף ומתקשה להתיישר, ייתכן שאתם סובלים מתסמונת אצבע הדק. במאמר זה נסביר מהם התסמינים, גורמי הסיכון, ואפשרויות הטיפול שיעזרו לכם לחזור לשגרה ללא כאבים.

תסמונת אצבע הדק, הידועה גם בשם Trigger Finger , היא מצב רפואי שכיח המאפיין את מערכת הגידים באצבעות הידיים. כאשר מופיעה תסמונת זו, הגיד של אחת האצבעות 'נתקע' בתוך מעטפת הגיד, מה שגורם לאצבע להתפס במצב מכופף או להישמע כאילו היא ""ננעלת"" ולאחר מכן ""נשברת"" כאשר מנסים ליישר אותה.

הגידים באצבעות הם רצועות של רקמה שמחברות את השרירים לעצמות ומאפשרות תנועה חלקה של האצבעות. בכל אצבע קיים גיד שעובר בתוך מעטפת מיוחדת, הדומה לתעלה, שמסייעת להחליק את התנועה של הגיד. כאשר מעטפת זו מתעבה או נוצרת בה דלקת, הגיד מתקשה לנוע בחופשיות בתוך התעלה הצרה. במצב זה, הגיד עלול להיתקע, והאצבע נתפסת במצב מכופף - תופעה זו דומה ללחיצה על הדק של רובה ומכאן שמה של התסמונת.

מהם התסמינים?

תסמיני תסמונת אצבע הדק עשויים להתפתח בהדרגה ולהחמיר עם הזמן. בראש ובראשונה, מטופלים עשויים לחוש כאב בבסיס האצבע, בעיקר בעת כיפוף או יישורה. הכאב הזה יכול להופיע בצורה פתאומית או בתחושה של נוקשות, בעיקר בבוקר לאחר התעוררות משינה. במקרים רבים, ישנה תחושה של תפיסת האצבע, שבה האצבע נתקעת במצב מכופף וניתן ליישרה רק במאמץ, לעיתים מלווה ב'קליק'. תסמין נוסף עשוי להיות היווצרות בליטה או נפיחות בבסיס האצבע, הניתנת למישוש. תסמינים אלו עלולים להפריע לפעולות יומיומיות פשוטות כמו כתיבה, אחיזה בכלים, או שימוש במקלדת.

מהם גורמי הסיכון?

תסמונת אצבע הדק יכולה להתפתח מסיבות שונות, כאשר אחד הגורמים המרכזיים הוא מאמץ חוזר של האצבעות. פעולות חוזרות ונשנות של הידיים והאצבעות, כמו הקלדה ממושכת, נגינה בכלי נגינה, או עבודות יד שדורשות אחיזה מאומצת, עלולות לגרום לגירוי בגידים ולדלקת. בנוסף לכך, מחלות כרוניות כמו דלקת מפרקים שגרתית, סכרת ודלקת גידים כרונית עלולות להעלות את הסיכון להתפתחות התסמונת.

פציעות ישירות באזור היד או האצבעות עשויות גם הן להוות גורם סיכון, שכן הן עלולות לגרום לדלקת ולמעבר צר יותר בגיד. גורמים נוספים כוללים את הגיל והמין; נשים בגילאי 40-60 נמצאות בסיכון גבוה יותר, אם כי התסמונת יכולה להופיע גם בגברים ובגילאים אחרים.

כיצד מאבחנים?

האבחון של תסמונת אצבע הדק מתבצע לרוב על בסיס התסמינים שתוארו ועל ידי בדיקה פיזית של האצבעות והידיים. במהלך הבדיקה, הרופא עשוי לבקש מהמטופל לכופף וליישר את האצבעות כדי לבדוק את מידת התפיסה ואת המגבלות בתנועה. לעיתים ניתן להבחין בצליל ה''קליק'' בעת כיפוף ויישור האצבע. בנוסף, הרופא עשוי לחפש נפיחות או בליטות באזור הבסיס של האצבע הפגועה. אם יש חשד למצבים רפואיים נוספים או שהאבחון אינו ברור, ייתכן שהרופא יבקש לבצע בדיקות הדמיה כמו אולטרסאונד, אך במקרים רבים, האבחון נעשה על בסיס הבדיקה הפיזית והתסמינים בלבד.

כיצד מטפלים?

הטיפול בתסמונת אצבע הדק משתנה בהתאם לחומרת המצב והוא כולל אפשרויות טיפול שמרניות וכירורגיות. במקרים קלים יותר, ניתן להקל על הסימפטומים באמצעות מנוחה ושימוש מופחת ביד הפגועה, מה שיאפשר לגיד להחלים ולהפחית את הדלקת. שימוש בתרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות עשויות לעזור להפחית את הכאב והדלקת.

במקרים חמורים יותר, הרופא עשוי להמליץ על הזרקת סטרואידים לאזור הפגוע, מה שיכול לסייע בהפחתת הדלקת ובשיפור תנועת הגיד. במקרים שבהם הטיפולים השמרניים אינם מספיקים או שהתסמונת חוזרת ונשנית, ייתכן שיהיה צורך בטיפול כירורגי.

במהלך הניתוח, המבוצע בהרדמה מקומית, משחרר המנתח את המעטפת המכווצת סביב הגיד, ומאפשר לגיד לנוע בחופשיות. לאחר הניתוח, ישנה תקופת החלמה קצרה, אך רוב המטופלים יכולים לחזור לפעילות מלאה תוך זמן קצר יחסית.